להפריז כדי להתקיים אמנות עכשיו: תמצית המתרחש במחשבתו של "אמן קשיש" מאת אלי גרוס -

אמנות עכשיו

ילד קטן מצייר שמש מחייכת, פרח ובית. דמות עולמו מגוונת בצבעים חדים. קביעה לא מודעת של כל קו, צבע ושטח. עולמו טהור מושגים, ללא משקעים מצטברים מסביבתו הקרובה והרחוקה, ללא חקר לעומק או ניסוי וטעיה של מערכות יחסים בין העולם הרב מימדי למשטח הציור הדו מימדי, ללא פרופורציות או קומפוזיציה נשגבת.

קשיש מצייר תוך מבט אל מעבר לכתפו – אל הצופים האפשריים. מתוך ראיית מערכת ההתייחסויות הרחבה, האפשרית. הוא בוחן האם מתקבלים על הדעת השטחים הצבעוניים, הצורות והפרספקטיבה. נסיונו בטכניקה רב, הוא משקיע אותו, אוטומטית, בכדי לענות על הצורך לרצות את עצמו בעיקר בכך שלסביבתו תהייה תגובה רצויה – הערכה ליכולת היצירה, לסיפור המעשה, או, דווקא ליצירת התנגדות שתדחוף את היצירה ואותו אל השיח הציבורי.

לאורך דרך החיים, בין הילד הקטן לבין הקשיש, מתעצבים האופי והיכולות. הטכניקה נרכשת והנסיון הנצבר בשלים ליצירה. מערך הרגשות מסתבך והולך עם הזמן, במצבים משתנים ורק השגרה משמרת את שפיות הדעת.

הידע הנרכש עם השנים מסנן את העולה ללא הרף אל פני השטח, מכוון את הדימויים המצטיירים למסלול הנכון, האפשרי, לדעתו של המצייר. "נכון" משמעותו כי יענה על מטרתו, "אפשרי" משמעותו כי אכן יכול להביא לידי ביטוי ויזואלי את ה"נכון".

מטרתו של האמן הינה קמאית - קיומית, לכן תלויה במצבו האישי, הכלכלי והחברתי-תרבותי. הגדרת התרבות רחבה לאין קץ וכוללת אולי את אופיו ומהותו המעוצבים של האמן, אך בוודאי כוללת את גישת הסביבה הקרובה או הרחוקה, אליה מכוון האמן להגיע עם היצירה. האופנה העכשווית מקבעת את פעילותו, באם רצונו לשפר את מצבו הכלכלי.

מעטים יכולים להתעלם מאופנה, לחרוג אל המחוזות החופשיים של יצירתם. המצליחנים בכל תחום קובעים את הדוגמא ואת הטון. החפץ בהכרה ביצירתו ינסה אף הוא, אולי לא כחיקוי לשמו אלא כקו חדש בתוך המכלול האופנתי הקיים. התרבות עיצבה גם את פרשניה שזאת פרנסתם – להצביע על קו כלשהוא ביצירה, שיהיה צבעוני ורעשני מספיק בכדי ליצור קידום מכירות למעשה.

אלה גם אלה, תלויים זה בזה, נתלים זה בזה לתכלית קיומם במאבק החיים הגדול. כולם שקועים באותה ביצה תרבותית נתונה. אם ישקע האחד, הוא עלול למשוך עימו אחרים למעמקים, לשיכחה.

היכולת הטכנית הטהורה של רפאל טמונה בגנזכים. הטכניקה העילאית איננה חלק באופנה העכשווית. המורדים בקלסיקה במאות האחרונות יצרו אופנות חדשות, מתעצמות והולכות בעידן המידע הפתוח. כאשר הכל מותר, צריך להפריז בכדי לבלוט, בכדי להתקיים. בגישת תרבות העכשווית כי "כל הצועק, צודק".

נסיון זה להבהיר את תמצית המתרחש במחשבתו של אמן קשיש, מבהיר כי אי שם בדרך החיים, כאשר הקיום היום יומי מקדש את המטרה, כאשר המידע פתוח לכל והדרך לבלוט הינה לצעוק "חזק יותר", כי חשובה הצעקה, אחרת, תבלע ברעש הכללי בין מיליוני האמנים והיצירות. במצב זה הכל אפשרי והתחכום מחייב לנטוש את השאיפה לטכניקה עילאית ואת סיפורה של היצירה וליצור מחדש את בגדי המלך.

אבל המלך נותר עירום. כך צעק א. קישון ("הנקמה המתוקה של פיקאסו"), אשר בדרכו המיוחדת הציב מראה מולנו. שתיקה רועמת (יחסית) אפיינה את טון המענה של המצויים בתחום. גם זאת שיטה – להוריד את הראש ולצמצם את מתאר הגוף, עד שתחלוף הסערה. יש לציין כי השיטה הצליחה.

הערה: אין בדברים אלה בכדי להציג את גישתי האישית ביצירה. בזאת אדון בעת אחרת.