בשנות העשרה שלי למדתי אצל אמנים ידועים, יצרתי וחלמתי על לימודי וקריירה אמנותית. החלום פינה מקום ליובל שנות משפחה וקריירה חובקת עולם, אך נשאר טמון עמוק.  רק  לעת פרישה התפניתי ללימודי אמנות וליצירה.

 

החלטתי כי אני חייב לשמר את רסיסי החוויות שלי הקשורים לאנשים ומקומות רחוקים אותם אני חי ואוהב, כפי שמצטיירים לי.  אני נותן למכחול את זכות הדיבור – את יצירת השלם מרסיסי זיכרון ולענות על הצורך העמוק, הקמאי שלי לצייר  :  

 

כל כך רחוקים ...  החופים בהם בילינו יחד,

ובכל זאת כל כך קרובים ...  הם תמיד איתי.

 

כל כך רחוקים ...  אני לא יכול לחבק אתכם,

ובכל זאת כל כך קרובים ...  אני  מעלה אתכם מדמיוני, בנחלי צבע, אל הבד.

 

כל כך רחוקים ...  אתם יכולים להגיע לקצה העולם ...

אבל כל עוד יש לי את אהבתכם  ...   אתם תמיד  קרובים.